יום חמישי, 19 בנובמבר 2015

שלום עולמי: India Day 8




זמן הודו.
הייתי יכולה לחיות ככה, כל החיים. באושר.

רק באמצע היום יצאנו מהחדר. זמן הודו.
נסענו  למפלים הקטנים.

ומעיין היה מודאג. הנה אנחנו פה בטבע ואיתנו רק חבורת גברים מקומיים. והם נראים לו קצת מאיימים.
למה?
כל הדרך חזרה דיברנו על איך השתנה לנו המושג של בטחון אישי בתוך שנה אחת. ואיך סיני בתקופת החמאס היתה אפשרית ובתקופת דעאש היא מרגישה כמו שדה קרב. ואיך עכשיו אנחנו חשדנים ומפוחדים.
והגעגועים לסיני זימנו לנו מפגש מעניין, כי כשהיום כמעט נגמר לנו, התיישבנו במסעדה ההיא, המיוחדת, עם הנוף המהפנט. לצידנו ישב אג'צפד מקהיר. בודהיסט במסע. הילדים תיחקרו אותו עד שמיצו את כל המשפטים שלמדו באנגלית. איך בשבוע ילד לומד לנהל שיחה בשפה זרה? ואם ככה, למה אנחנו לא מלמדים אותם שלוש או שבע שפות?
מעיין ואג'צפד התפלספו להם במחול אינטלקטואלי נעים.
ושם, ב- little Buddha Cafe באור יפה של אחה"צ, עם בנופי של בננות וטופי, עשינו שלום קטן, בין אוהבים, בין אויבים.


את תמונות השקיעה אגב, צילם סיון. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה