עירומים הם התרוצצו במפל הראשון, מעיפים אבנים למים, מתיזים ומתרגשים.
ככה ילדים צריכים להסתובב, עירומים, משוחררים. ככה, עוד לפני שלימדנו אותם
להתבייש. במה?
 |
| געגועי לטאלי |
 |
| Little Buddha Cafe |
שלוש פעמים צללתי בגנגה היום ובכל פעם שנכנסתי, נכנעת לקור המקפיא,
ניסיתי נער מעליי את העבר, להיטהר, לחבק את מה שהיה ולשחרר.
אבל העבר חזר אליי, הפעם לכל החיים.
ישבתי למדיטציית ערב באשראם "עירוני" בלקסמן ג'ולה, בלב
השוק. והרעשים, הזיקוקים, הצופרים, נכנסו לי לתוך הישיבה כמו תפאורה טבעית. וככה
יצאתי מאושרת, מרחפת, בלי לדעת שעכשיו אני בעצם בכוננות ספיגה.
בערב קיבלנו בשורות רעות. ואיתם נאלץ לחיות מעכשיו. לקבל ולהשלים.
ירדתי בחזרה לחדר בערב, מול האורות הצבעוניים של רישיקש והצעקה שרציתי
לצעוק לאמא גנגה, שאכזבה אותי, נבלעה בחזרה בחלל הפה.
נכון, העבר תם ונשלם. הכל נגמר. אבל עכשיו מתחילה הדרך הקשה, שיש בה
אפשרויות ויש בה השלכות ויש בה כאב.
וגם ברגע מכוער, כמו זה, משהו בחלק המסתתר ההוא של המוח, שמראה לנו את
הדרך גם כשאנחנו אבודים, מזכיר לי בתמימות שלסינים יש רק מילה אחת לתאר גם משבר
וגם הזדמנות.
הזדמנות למה?
אהובה שולחת חיבוק חזק. את תנצחי כי המשבר הוא הזדמנות
השבמחקוגם כאן בישראל יש מלאכים, לא רק בהודו, ואני אשלח אותך אל המלאך שלי!
השבמחקמהממת את. אני נהנית פה בכל רגע משני המלאכים שלי. תודה על המילים והחיבוק.
השבמחקאוהבת