יום שני, 16 בנובמבר 2015

קולפן בדיוואלי: India Day 3


הטיפ הכי טוב שתקבלי לפני הודו, זה להביא קולפן, יעל אמרה בטלפון. את יודעת, לפירות שמוכרים ברחוב.

היא צדקה.

בבקרים אני קמה ראשונה. מרוויחה מה"נזק ההיקפי" של הג'ט לג על האחרים. הבוקר יצאתי לחפש אשראם לעשות בו מדיטציה אחת ביום. כל יום.

"כאן, עשר דקות הליכה, אמרו לי".
לקח לי שעה להגיע.
וכבר איחרתי לשיעור ובכל זאת המשכתי ללכת. תזמורת מקומית אחת צבעונית וכנה ניגנה על גג לכבוד חג הדיוואלי וילדים קטנים רצו לפני ובירכו אותי ב happy dipwalli. העיר נגמרה לי באמצע הדרך ועדיין המשכתי ללכת אחרי ההוראות של המקומיים.
כבר היה לי ברור שהודו נכנסה אליי, נדבקה יפה, כי נהניתי מהדרך, מהאנשים, מהירוק ובאשר איחרתי איחרתי.


בראש ההר, מבודד, עמד האשראם. והרחתי את ההרפתקה עוד לפני שנכנסתי.
רם רישיקש ורם דלהי בירכו אותי כשטיפסתי את המדרגה האחרונה.
רם רישיקש רץ להביא לי צ'אי מסאלה. Just to help you catch your breath, הוא אמר לי. כמה נכון ומדויק ואיך מהר שכחתי שצ'אי הוא הוא הפתרון לכל בעיה. וכבר לא היה משנה שאת השיעור פספסתי כי כבר ידעתי שהגעתי לכאן כי מחכה לי שיעור אחר, מהחיים.

ישבתי שעה עם רם דלהי. אחרי שעה הוא ידע עליי כל מה שצריך לדעת על הנפש של האדם שמולך. דיברתי קצת והקשבתי הרבה. רם יודע מה לשאול ויש לו הרבה דברים חכמים ומלאי צבעים להגיד.

תבקשי ממנה סליחה, תגידי לה תודה ותשחררי אותה. זה נגמר. היא לימדה אותך לאהוב עוד. ועכשיו לאהבה שבתוכך יש הזדמנות לגדול עוד הרבה יותר. את צריכה להודות לה על ההזדמנות הזו.
כשהלכתי מהם, מרם רישיקש ורם דלהי, הרגשתי שנגע בי מלאך, ככה בכתף עם הכנף הלבנה שלו.

חזרתי לילדים נרגשת ואסירת תודה לגבר המדהים שלי, שנותן לי את המרחב לתרגל.

הנה הם, התזכורות שלנו. לשמחה פשוטה, ילדותית וליופי.



אחר הצהריים ירדנו לגת ברם ג'ולה להשתתף בפוג'ה של הדיוואלי. הנוף המהפנט, הצ'אנטינג, הפרחים והנרות על המים, ושני ילדים קטנים סופגים את האווירה וטובלים כפות רגליים תמימות במים.












סיון שלח לאמא גנגה פרחים ועקב אחרי כל נר שחצה אותנו על המים, עדיין בוער בתוך תיבת אלומיניום.

ובערב, בחדר, קילפתי את הפירות שקנינו לילדים.

"הגלגול הזה הוא רק הבגד" נזכרתי במה שאמר לי רם דלהי בבוקר "מה שחשוב זה מה נשאר בפנים, אחרי שקילפת הכל. הנשמה שלך".

כן, להודו צריך קולפן.
עכשיו אני יודעת.

3 תגובות:

  1. את לא מכירה אותי, ראיתי בפייסבוק דרך חברה של חברה שאתם "שם"- שזה הכי פה בפנים שיש... עם אנחנו נוסעים עם ילדה בת שנתיים חצי וילד בן חמש בפסח. אני קוראת את מה שאת כותבת וזה מרגש אותי, כל פוסט איזה דימעה, טיול משפחה שהוא בעצם חזרה לאני. תודה, תשמרו על עצמך ואני אמשיך לעקוב...

    השבמחק
  2. ואוו, ריגשת אותי!! תודה רבה. כיף לשמוע שאתם נוסעים ואם תרצו כל המלצה/תובנה אנחנו לרשותכם. נסיעה טובה, מסע שלם ונפלא שיהיה לכם. You are blissed with love:)

    השבמחק
  3. ואם שכחת את הקולפן הודו כבר תעשה את העבודה בשבילו... בקשי ממנה סליחה, הודי לה ושחררי אותה. כמה מדויק, כמה אמיתי, כמה הודו. דומעת פה. השכנה ל' מנס ציונה

    השבמחק